אמל"ק: מעדנייה בעיר התחתית. אנחנו מגיעים אליה בעיקר בשביל הגבינות והאלכוהול.
סוידאן הוא תמיד התחנה האחרונה בסיבוב שישי-בבוקר בעיר התחתית.
מתחילים בנעימה או בסארו עם קפה ופחמימה עתירת סוכר, כדי שלא נהיה רעבים לשנייה חס וחלילה, משם עוברים למרסל לאסוף פרשוטו (הכי טעים בעיר, בדקנו את כולם) וסרוולד עסיסי, אחר כך הירקן שבכיכר פריז (צריך להגיע מוקדם, אחרת נגמרת התוצרת היפה), ואז - סוידאן. לפעמים גם חוצים אחר כך את הכביש לקנות בייגלה במאפייה שממול, כדי שיהיה בתוך מה לשים את כל הגודיז האלה.
עזיז, הבעלים, הוא נצר למשפחת סוידאן, משפחת סוחרים-יבואנים מפורסמת בחיפה. הוא הנכד של מי שפתח את החנות ב-1916 ואח של אנדריי מחנות היין והאלכוהול שבמרכז הכרמל. הוא גם קשור איכשהו לבעלי המעדנייה שבאלנבי בואכה הוואדי, שגם היא נקראת סוידאן, אבל זה כבר מבלבל מדי (למרות שיש שם לבּנֶה מעולה).
בכל מקרה, המעדנייה של עזיז, זו שאנחנו הולכים אליה, נקראת נעמה סוידאן (על שם אבא של עזיז) ונמצאת ברחוב היורד מכיכר פריז אל רחוב העצמאות, ממש מאחורי תחנת המטרונית (לא הכרמלית, המטרונית).
תמיד כיף לפגוש את עזיז הגבוה מאחורי הדלפק, ולפעמים הוא ממהר למזוג לנו כוסית ארמניאק או ערק. גם אימא שלו שם לעיתים קרובות, מיישרת את המגדנות על המדפים, מברכת לשלום את הבאים ומפנקת אותנו בשוקולד לינדט במהדורה מיוחדת מערימת הממתקים שבכניסה.
למה אנחנו אוהבים את המקום הזה?
קודם כל, בגלל עזיז.
אבל חוץ מזה - בגלל הגבינות.
הקבועות שלנו הן קובייה גדולה של פטה דנמרק, חריץ של גורגונזולה דולצ'ה, חצי גליל של סנט מור ופרמז'נו רז'אנו. כשאנחנו מפונקים במיוחד אנחנו מוסיפים גרוייר, אולד-אמסטרדם או מה שהאישה שמאחורי המקרר ממליצה הפעם. בזכות ההמלצות האלה גילינו את הגבינה הגרוזינית עם החורים, שזה אחד הדברים הטעימים, את הגאודה-ויסקי ההיסטרית ואת הקופסאות של גבינת רונדל עם אגוזי מלך.
חוץ מזה, עזיז חובב משקאות גדול. יש לו כאן מבחר נאה של בירות, יינות מחו"ל, ויסקי, ארמניאק, והכי הכי חשוב: משקאות מרמאללה. חשבתי שאני מכירה ערק פחות או יותר, עד שעזיז נתן לי לטעום את הערק הירוק מרמאללה (זה שהכי ימני כאן בתמונה). זה ליגה אחרת של ערק. עשיר, צלול, טעים! אימצנו אותו על המקום.
דבר שלישי, המקום הוא שילוב של מעדניית בוטיק עם מכולת. לכן יש בה מצד אחד אלף סוגים של בלסמי, אבל גם חלה וחלב למי שצריך השלמות. יש בה קמחים מיוחדים של הטחנות הגדולות, אבל גם רסק עגבניות הכי פּוּשט. ג'עלה שווה בצד מלפפונים. בירה ממרוקו ומשחת שיניים.
אולי זה המקום להגיד שלא זול פה. טו סיי דה ליסט. ואת רוב הדברים בהחלט אפשר למצוא במה שנקרא רשתות השיווק המובחרות (טיב-טעם וסטופ-מרקט כאלה) ובמחירים טובים בהרבה. אבל לכאן אנחנו מגיעים כדי להתפנק ולמצוא אוצרות, אז אנחנו פשוט עוצמים עיניים ומרשים לעצמנו. אגב, על הכל כתוב מחיר גדול וברור ואי אפשר לטעות. בשבילנו זו פשוט בועה (כן, פריבילגית ומלאת הכרת תודה) שבה זה לא מה שחשוב.
דבר רביעי שאנחנו אוהבים כאן הוא הזיתים השחורים המקומטים (הם בקופסאות מעל למקרר של הגבינות, לפעמים הם טובים יותר ולפעמים פחות, אפשר לבקש לטעום).
דבר חמישי, מדפי השוקולדים והממתקים שחייבים לעבור דרכם בדרך פנימה והחוצה. אני תמיד צריכה להחזיק את עצמי שלא לאסוף שקית של ביצי דרז'ה, שזה באמת אחת ההמצאות האיומות והנהדרות של המין האנושי. הדביבון בוחר שוקולד אחר בכל פעם. גם הסוכריות מקל-סבא מפתות, אבל אני חזקה. אם כבר אז דרז'ה.
איפה: אליהו הנביא 3, העיר התחתית