אמל"ק: אוכל רוסי-רומני-בשרי-קלאסי ומושלם בקריית חיים. גן עדן לחובבי הז'אנר. מתאים מאוד גם לצוהריים וגם לערב.
אוקיי, אם הבנתם את הכותרת של הפוסט הזה – אתם כבר יודעים במה מדובר.
ואם אין לכם מושג מה כתוב בה, אז יוז'י ויונק הן שתי מסעדות חיפאיות שיש להן הרבה במשותף עם חנוך: יונק (ידועה גם כ-הגלידה) מגישה עד היום אוכל רומני מסורתי, ויוז'י היה מוסד ותיק מאוד עם אוכל דומה, שנסגר בסגר הראשון של הקורונה (מעיין הבירה היא השלישית הקרובה לז'אנר, אבל מגישה גם אוכל מזרח-אירופי מגוון יותר ומתוחכם יותר, ובכלל - היא שונה מאוד. כתבנו עליה כאן).
אז חנוך היא אומנם מסעדה רוסית בהגדרה, אבל דומה מאוד לשתי הרומניות, גם בתפריט וגם בווייב האולד-סקול. למעשה, כשהגדירו אולד-סקול במילון, חשבו על חנוך.
כמה אולד-סקול?
ככה:
את חנוך הזכיר לנו ג'קי מהבולגרי. הכרנו אותה מפּעם, אבל נדרשה תזכורת והמלצה של ג'קי כדי שנזיז את עצמנו לקריית חיים ונבדוק מה השתנה בתחנת הדלק שבצומת האצטדיון.
ושום דבר לא השתנה.
זה בדיוק היופי.
וזה מקום שלדעתנו הוא בגדר חובה לאוהבי הז'אנר (ולאוהבי בשר, גם לבן).
בשביל הדביבון, ששני הוריו היו רומנים והוא דובר רומנית שוטפת, הטעמים של המקומות האלה הם טעמים של בית, ממש הבישולים של ז'ני. אני למדתי לאהוב אותם דרכו. בחיים לא טעמתי רגל קרושה עד שהכרתי את הדביבון, ומבחינתי זו אחת המתנות שהגיעו איתו. לכן יש לנו חיבה יתרה למקומות מהסוג הזה, אבל הם הולכים ונסגרים, המסורת הולכת ונשכחת, וכבר לא נשאר כמעט איפה לאכול את המטעמים האלה. חוץ מחנוך.
נתחיל בלאתר את המסעדה בתחנת הדלק. מוצאים את השלט?
מתחתיו יש מין מעבר (קצת כמו מנהרת זמן, מכל הבחינות), ובקצהו מדרגות מתכת שמוליכות לדלת חסרת ייחוד לחלוטין. זה נראה כאילו אין אף אחד בבית, אבל פשוט תפתחו ותיכנסו. חנוך עומד שם במטבח ומבשל כל יום ויום, והשירות שם נדיר בלבביות הכל-כך-אמיתית שלו.
הווילונות המקושתים, מפות הבד, ריהוט העץ והאפלולית – מייד יכניסו אתכם לאווירה.
כשתקבלו את התפריט כבר תהיו לגמרי במוד לאיקרה, רגל קרושה, כבד קצוץ, חצילים וחמוצים (ויש גם קוויאר, כבד אווז, סלטים ועוד).
האיקרה מצוינת והכבד הקצוץ מעולה (לא לפספס! לא דומה בכלל לרומני, הרבה יותר קרוב לפטה כבד).
החצילים עם הפלפלים הם בגדר מאסט, בעיקר כי הם הולכים מעולה עם כל הבשר שעומד להגיע.
את הרגל הקרושה אנחנו מעדיפים במרקם אחיד יותר, אבל החמוצים ביתיים וטעימים ממש כמו שהיינו מצפים ממקום כזה. הדביבון נהנה בעיקר מהעגבנייה המוחמצת, אני מהכרוב ומהמלפפונים. להכל מתלוות כמיטב המסורת פרוסות לחם שחור ולבן קלאסי, חזרת וסלילי בצל מטוגן.
אם אתם מתגעגעים לדג מלוח, אז - מטיאס.
לפעמים מתחשק משהו חם עד שיגיע הבשר, אז מרק עוף עם כיסונים הוא מנה קטנה, פשוטה וחמודה, וגם הכי ביתית שיש.
לאוהבי ורניקס תפוחי אדמה, אלה של חנוך מגיעים בגרסה רכה וקלילה יותר מאלה של מעיין הבירה. אבל אנחנו ניקח מלא ורניקס בכל גרסה, תודה.
ואז, כשאתם כבר שבעים לגמרי מכל האושר הרומני-רוסי הזה - מגיע הבשר והכל מתחיל מהתחלה.
הקבב של חנוך הוא הקבב הרומני הכי טוב שאכלנו ever. אין בו שום דבר מהדחיסות והכבדות של קבבים במקומות אחרים. הוא אוורירי, קופצני, רך ובשרני, ופשוט לא יכולנו להפסיק לאכול ממנו. רק בשביל הקבב שווה לנסוע במיוחד לחנוך. אה, ואפשר לקנות הביתה קבב לא מוכן כדי להכין בעצמכם על הגריל.
סטייק הבית הוא פילה לבן שבתוכו, שימו לב, צלעות חזיר. כן, צלעות בתוך פילה. וזה עובד מעולה במידה מפתיעה ממש (אם כי זה משום מה לא מצטלם טוב, אז תצטרכו להאמין לנו).
אם הבשר-בתוך-בשר גדול עליכם, אז גם הסטייק הלבן הרגיל והצלעות הלבנות הם מעולים. אנחנו מזמינים עם שום מעל, אבל אפשר גם בלי.
לגבי הקינוח, מדובר בסיבה טובה להביא עוד אורחים יחד איתכם, שתהיו פשוט חייבים להזמין כמה.
כיסוני גבינה הם המועדפים עלינו. הם ממש לא מתוקים מדי והולכים מעולה עם השמנת ועם רוטב הפירות המוגשים איתם. קינוח מאוד מזרח-אירופי באיפוק ובשילובים שלו. כיף לשים בצלחת, להניח מעל שמנת ולטפטף רוטב מתקתק-חמצמץ.
יש גם גרסה ממולאת בדובדבנים. גיסתנו הצ'כית עפה עליהם.
ולסיום, העוגה הרוסית הכי מפורסמת בעולם - מדוביק.
יש בחנוך מידה רבה של ניתוק, בקטע טוב: השקט של המקום שמסתתר בקומה שנייה של תחנת דלק, חוסר העדכון שלו, האפלולית, העיצוב שקפא בזמן. כשיצאנו חזרה לעולם שבחוץ ולצפירות בתחנת הדלק הערכנו אפילו יותר את המסעדה הזאת שמגישה כבר 20 שנה אוכל כל כך פשוט, ועם זאת כל כך מענג.
ושוב תודה לג'קי על התזכורת.
מדד המצפּוּן: לדעתנו לא מתאימה לטבעונים ולצמחונים.
איפה: דגניה 3, קריית חיים, בקומה השנייה של תחנת הדלק