אמל"ק: תאילנדית מ-ע-ו-ל-ה באווירה קלילה, במחירים שווים ובמיקום כיפי.
כל כך הרבה זמן שמענו על התאילנדית בשוק. חודשים ארוכים. הרגשנו שאנחנו החיפאים היחידים שעוד לא ביקרו בה.
אבל בסוף הגענו, וגם בדיוק בשעה המושלמת.
התאילנדית בשוק עמוסה כמעט תמיד. אי אפשר להזמין מקומות, אין מספר טלפון, פשוט באים.
בצוהריים משתרך כאן תור ארוך, והיא גם סגורה בין 17:00 ל-18:00.
אז באנו ב-18:15, אחרי שעות העומס של הצוהריים ולפני אלה של הערב. כשהגענו עוד היה אור ורוב השולחנות היו ריקים. כשיצאנו כבר היה חושך, המסעדה הייתה מלאה לגמרי, וכמה קבוצות קטנות חיכו בחוץ לשולחן שיתפנה.
תאילנד הייתה המקום הראשון שהדביבון ואני נסענו אליו יחד בחו"ל. נסענו לשלושה שבועות, אבל אחרי שבוע בקו-טאו עשינו תאונה עם הטוסטוס, ואת השבועיים הבאים בילינו בהחלמה בקופנגן. החלמה = אוכל תאילנדי. זה משם:
אז יש לנו זיכרונות מעולים מאוכל תאילנדי.
בחיפה יש כמה תאילנדיות, והאוכל בהן אחלה, אבל פחות התחברנו לחוויה הכוללת, ואחרי כמה ניסיונות הפסקנו ללכת.
בתאילנדית בשוק, לעומת זאת, עוד לפני שקיבלנו תפריטים כבר היה לנו כיף.
השוק נותן וייב טוב (היי עראבסקה ממול, אוהבים אותך!), האווירה קלילה, המלצרים מתוקים ממש, העיצוב של רק-שמתי-עליי-משהו עובד פיקס, הנגיעות התאילנדיות בשלטים ובתמונות רומזות שאנחנו בידיים טובות, הבירות קרות, והתפריט בגודל הנכון.
אחרי התלבטות קשה מול התפריט, כי באמת הכל נשמע מצוין, לקחנו ראשונה אחת, שלוש עיקריות וסלט. חלק מהמנות אפשר להזמין בגודל של חצי מנה, וזה מעולה, כי ככה דביבונים יכולים לטעום יותר.
לקחנו חצי מנה פאננג - קארי אדום, חלב קוקוס, שעועית תאילנדית, כפיר ליים, צ'ילי ובוטנים, שמגיע כמובן עם אורז, ואנחנו בחרנו טופו (אפשר גם עוף, דג ובקר).
מזל שלקחנו רק חצי מנה, כי זה היה חריף בטירוף, והדביבון לא היה יכול לאכול יותר מכף אחת. אבל אני נהניתי מאוד והתענגתי על כל טיפת חריפות ועל כל קוביית טופו רכה וקרמית.
בסלט ים וון סן יש אטריות שעועית שקופות כאלה, שרי, סלרי, בוטנים, שום מטוגן פיש סוס וליים. גם הוא היה חריף, אבל לא מאוד. הוא בעיקר היה חי ופרשי, והסלרי בפנים, עם הבוטנים והשום - היה שילוב מעולה.
האגרול נקרא כאן פופיה פאק.
הוא נראה רגיל, אבל הבצק שלו התגלה כדק וממש ממש לא שמנוני. הירקות בפנים חמים מאוד אבל עדיין חיים, כך שהאגרול כולו הוא בעצם מנה קלילה, לא דומה בכלל לאגרול הכבדים, הדחוסים והשמנוניים שדמיינו. כל אחד אכל אגרול שלם בשני ביסים, ברוטב צ'ילי כמובן, ולא נודע כי בא אל קרבנו. אפשר להמשיך למנה הבאה.
פאד סיאו זה אטריות אורז מוקפצות עם בקר (אפשר עם עוף), עם ביצה טרופה, ברוקולי, רוטב שום וסויה שחורה.
זאת מנה עם טעם עז מאוד. הדביבון אוהב את התאילנדי שלו בטעמים חזקים כאלה, אני מעדיפה את הטעמים העדינים והחיוניים יותר. הסלט נחלץ כאן לעזרתי בין ביס לביס.
בכל מקרה, אטריות האורז היו רכות וקצת chewy, כמו שפגשנו בעבר רק בקו-טאו. אוכל תאילנדי אמיתי, התגעגענו!
המנה העיקרית הטעימה מכולן הייתה ה-קארי מסאמאן - תבשיל קארי מדרום תאילנד, עם בקר בבישול ארוך, חלב קוקוס, תפוח אדמה, בטטה, בוטנים תאיים וכוסברה.
המון כוסברה.
איזו מנה נהדרת. בניגוד לפאד סיאו ולפננג, הטעם שלה לא עז ושטוח, אלא אגוזי, עשיר ועמוק. הבשר רך-רך, הבטטה רכה, הרוטב סמיך בדיוק במידה, ובכל ביס יש גם משהו קצת קריספי או מתפצח. המון מרקמים, מנה מושלמת.
בקינוחים הזמנו שניים מעולים. את הבננה לוטי לקחנו בעצת המלצר, שראה שאנחנו מתלבטים לגביה ונשבע שנהיה מאושרים. בהחלט היינו: הבצק קריספי ולא שמנוני בכלל (כמו באגרול, זו ממש אומנות), הבננה בפנים מתוקה וחמה, והשוקולד למעלה משלים את השחיתות.
מסביבנו כבר התחיל להחשיך, וגם הצילומים נצבעו בתאורת ערב.
אני מודה שזה נשמע, ואולי גם נראה, כמו מסעדה אסייתית באייטיז, אבל כדאי מאוד להתגבר על הדעה הקדומה ולנסות.
הקינוח השני - קנום וון - היה מטורף, וגם מאוד מאוד יפה. הוא בצבע תכלת, כי בתוך קרם הקוקוס יש פרחים כחולים, ומעליו קוביות מנגו כתומות ובוטנים. הטעם מפתיע ומיוחד מאוד, כמו לנסוע לחו"ל ולגלות טעם חדש שאנחנו פשוט לא רגילים אליו. אין חוויה כיפית מזו.
הקנום וון קליל ומיוחד יותר מהבננה לוטי, אבל לא היינו מוותרים על אף אחד מהם. בפעם הבאה ננסה את הטפיוקה.
מדד המצפּוּן: לדעתנו מתאים גם לצמחונים ולטבעונים.
איפה: לונץ 4, שוק תלפיות