אמל"ק: מסעדה-בר-קפה יפהפה בעיר התחתית, באווירה שאין שנייה לה. מתאים בעיקר לארוחת ערב קלילה וכיפית עם אלכוהול שווה.
עדכון חשוב: המקום עודנו יפהפה ואהוב, אבל התפריט השתנה, וחלק מהמנות שעליהן המלצנו בעבר כבר לא קיימות. את התפריט החדש עוד לא ניסינו (העיקר שהקראק פאי נשאר). מצד שני, אוכל ממילא לא היה אף פעם הסיבה היחידה לבוא לכאן, ואנחנו עדיין ממליצים מאוד להגיע לדרינק עם חברים באווירה מעולה ולארוחה קלילה ליד.
בחיפה יש שניים-שלושה מקומות שאנחנו יכולים להגיד עליהם בלב שלם: הם שווים נסיעה במיוחד לחיפה מכל מקום שאתם נמצאים בו. פאטוש בר הוא אחד מהם, והאוכל הוא לא בהכרח הסיבה העיקרית.
אין שום דבר דומה לזה או מיוחד כזה בשום מקום אחר (כן, אני מסתכלת עלייך, תל אביב), ואין שום דבר שאנחנו יכולים לספר שיהלום את החוויה האמיתית.
ובכל זאת.
אז מאיפה להתחיל?
מהסיפור שמאחורי העיצוב?
מהמיקום?
מהאוכל?
אולי לערבב הכל?
רגע, לאט לאט.
קודם כל, למה המקום הזה כל כך יפה?
פעם זה היה מחסן סחורות שגובה תקרתו שמונה מטרים. הגובה נשמר, ואת המקום ממלאים עכשיו פריטים שנאספו בשוקי פשפשים ברחבי העולם. לפי הוראת הבעלים והיזם - ודיע שחבראת - שום פריט ושום פרט לא יוצרו מחדש. אפילו המעקה של המדרגות, המשקופים, הבר, הבּריקים, וכמובן התמונות, השנדלירים והריהוט, הכל הכל הכל נאסף מן המוכן, והכל חי יחד באופן מעורר השתאות (אחראים על זה KOT אדריכלים).
בפעמים הראשונות הסתובבתי כאן דקות ארוכות בלסת שמוטה, מגלה עוד ועוד פינות מהממות ומצלמת מצלמת מצלמת. אבל אל תסתפקו בתמונות, באמת. המציאות היא וואו.
מעל לבר יש גלריה, ובה פינות ישיבה סלוניות. בדרך כלל פחות יושבים שם, אבל בין המנות תעלו במדרגות ולכו לראות את שכיות החמדה שנאספו למעלה. אל תתעצלו, זה שווה ממש.
חוץ מכל אלה, יש בירכתיים מרחב נוסף שמשמש גלריה לתערוכות ולחנויות פופאפ של מעצבים. הבמה שבחלל המרכזי משמשת להופעות של מוזיקה, בעיקר ערבית, וג'אז.
אגב, אני לא מכירה אישית את הבעלים של המקום, אבל עניין השימוש החוזר והאיסוף משוקי פשפשים הוא מוטיב חוזר שלו, כמו שאפשר לראות גם בקפה-מסעדה האחות פאטוש שבמושבה הגרמנית. אבל כאן הוא בלי ספק הביא את זה לאקסטרים.
אוקיי, בואו נדבר קצת על אוכל?
תזכורת: התפריט השתנה. חלק מהמנות ירדו. בקרוב נבקר במקום ונעדכן. בינתיים יש כאן דוגמית.
זה הקלמרי. במקום איולי - יש לבּנֶה. פי אלף יותר טעים. קריספי, כיפי, אי אפשר להפסיק עד שנגמר.
ואם בא לכם עוד ראשונה, לכו על הארטישוק הצרוב:
המנה של הפטריות המוקפצות, The Mushrooms Meal, המונחות על פריקה ברוטב שמנת, לא נראית תמיד אותו הדבר (אולי זה קשור לסוגי הפטריות שיש היום), אבל כל הגרסאות טובות.
ויש גם עראייס, המבורגר ומבחר מנות חדשות בתפריט החדש שעוד לא ניסינו.
אל תיתנו לזה להפריע לכם להגיע לכאן, גם אם זה רק לדרינק.
לפני הדרינק והקינוח, מילה על המיקום: פאטוש בר שוכן ברחוב הנמל, ויש לו יציאה מאחור לחצר מקסימה עם עוד שולחנות רבים שצעירים גודשים אותם כל ערב. החצר נמצאת ממש על פסי הרכבת.
איפה עוד תמצאו בר שהמנופים של הנמל משמשים לו תפאורה והרכבת עוברת ממש בתוכו?
אין יותר חיפה מזה. הכי בית.
אני מתה על זה שאף אחד לא מתייחס לרכבת כשהיא עוברת. היא פשוט הדבר הכי רגיל בעולם.
תלחצו פליי ותראו:
גם אם יושבים בפנים אפשר לראות אותה.
לא יודעת, אותי זה מרגש.
אבל הריגוש הגדול עוד לפנינו.
דרינק - ואחריו אנחנו מגיעים לקינוח שלשמו נתכנסנו.
לקוקטייל המעולה הזה קוראים Fattoush Mule. הוא עשוי מג'ין, ליקר סן ז'רמן, מיץ ליים, סירופ ג'ינג'ר, סירופ טימין, נענע וסודה.
ובגרסת קישוטים קצת אחרת, אבל מצוינת באותה המידה בדיוק:
לקינוח נתחיל בשתי עוגות מצוינות, אבל אם משום מה צריך לבחור רק קינוח אחד, אל תיקחו אותן.
עוגת קוקוס רכה, לחה, נימוחה וטעימה בטירוף עם קפה:
ועוגת גבינה עם קרם לימונית:
שתיהן אחלה, אבל הדבר האמיתי, שלפעמים קשה לנו להודות בזה, אבל בשבילו אנחנו אוכלים את כל הארוחה, הוא הקראק פאי.
א-י-ן ד-ב-ר-י-ם ט-ע-י-מ-י-ם כ-א-ל-ה ב-ע-ו-ל-ם כ-ו-ל-ו.
אין.
הדביבון ואני סיכמנו שאם אחד מאיתנו יהיה על ערש דווי, האחר ידאג להביא לו את הקראק פאי הזה. אין לי איך לתאר כמה הוא טעים. אולי אגיד רק שבשבוע שעבר, מייד כשסיימתי את הקראק פאי שלי, מישהו בשולחן סמוך בדיוק קיבל את שלו - וקינאתי בטירוף.
וכשהדבר המושלם הזה מגיע בסיומה של ארוחה מצוינת, במקום כל כך יפה, כל כך חיפאי, כל כך מושקע ומרתק - זה כל מה שצריך כדי לעשות אותנו מאושרים.
מדד המצפּוּן: לדעתנו לא מתאימה לטבעונים, מתאימה לצמחונים.
איפה: הנמל 6, העיר התחתית
לפעמים סגור להופעות, כדאי להתקשר לוודא שפתוח: 04-8813040