אמל"ק: מסעדת דגים ופירות ים מצוינת בעיר התחתית, שהיא תמצית המטבח הערבי החדש, המקומי והמפתיע. מושלם לארוחת ערב בזוג, או כשמארחים את ההורים, או ליומולדת עם חברים.
עלאא מוסא הוא שף עכואי, מהמקימים של מסעדת אלמרסא הידועה, השוכנת על קו המים בעכו.
לשמחתנו, הוא פתח מסעדה גם בחיפה, LUX שמה, ואיפה אם לא ברחוב הנמל, קרוב למים, כמו בעכו. גם האוכל המוגש בלוקס הוא מן המים ומבוסס דגים ופירות ים טריים, בשילובים מעולים ועם הרבה ירקות. יש מנות בשריות, כמובן, אבל לא בשבילן באים ללוקס, לפחות לדעתנו.
לוקס היא אחת המסעדות הטובות ביותר בחיפה, ואנחנו ממש לא היחידים שחושבים ככה. כמה ימים אחרי שנפתחה כבר הפכה למסעדה שצריך להזמין בה מקום, כי על הסקאלה שבין מסעדות עילית למסעדות שפשוט כיף להיות בהן - לוקס באמצע, עם נטייה רצינית לכיף. אנחנו אוהבים לשבת בה וחוזרים אליה שוב ושוב לארוחה טעימה ומעניינת, בזוג, עם חברים או עם משפחה.
חלק חשוב מהאווירה הטובה בלוקס הוא המקום והצוות. אם מזג האוויר מתיר, אפשר לשבת בחוץ ולתצפת על העוברים ושבים הפוקדים את בתי האוכל הרבים ברחוב הנמל. אם יושבים בפנים, נהנים מהעיצוב, מהמוזיקה ומהאפלוליות. אגב, לוקסים (מנורות נפט) הם אלמנט מרכזי בעיצוב, והמעצבת, דנה ברוזה, היא שנתנה למסעדה את שמה בגלל הלוקסים האלה.
אם באתם בזוג, שבו על הבר. שם רואים את הכנת המנות ונמצאים קרוב לווייב של צוות המטבח המוכשר (הרבה פעמים השף נמצא ומוציא מנות, כאן רואים אותו מימין). גם הקִרבה לברמן לא מזיקה אף פעם ;)
בכל מקום שתבחרו לשבת, הצוות עוטף אבל בלי להגזים, נמצא שם בכל רגע, מוציא מנות בקצב מדויק, יודע הכל ובאנרגיות טובות.
נקודה נוספת לזכות לוקס היא שהתפריט שלה לא גדול מדי וגם לא מחולק לראשונות ועיקריות. המנות כתובות בטור אחד ומסודרות פחות או יותר מהקלות לגדולות יותר. אין מדרג שמכתיב את הבחירה, מזמינים מה שרוצים.
מה שכן, שני השלישים הראשונים של התפריט הם לטעמנו הסיבה האמיתית לבוא ללוקס. תכלס, כמעט תמיד נעדיף כמה מנות קלות אך מרגשות על פני מנה אחת גדולה, טובה ככל שתהיה.
אז מה אנחנו ממליצים?
קודם כל, לבוא עם אנשים שאוהבים לחלוק.
חוץ מזה, להזמין כמה וכמה וכמה מנות שונות זו מזו ככל האפשר.
הינה כמה דוגמאות (ותודה לחברה דביבונית על חלק מהתמונות):
סביצ'ה עם לבּנֶה, פלפל חריף ופיסטוק.
בכל מזלג יש מכל הטעמים. גן עדן. הסביצ'ה הכי טובה באזור.
התבולה דג ים הרבה יותר טובה ממה שהיא נשמעת. פעם לא היינו מזמינים אותה, עד שאכלנו עם חברה דביבונית שהזמינה, ומאז אנחנו לא מוותרים עליה בכל ארוחה (גם על הדביבונית וגם על התבולה). הירק, הדג, השקדים והטחינה זורמים מעולה.
בעונה יש גרעיני רימון מעל:
הקרפצ'יו עגל נהדר, אבל לא צילמנו אותו מספיק. נתקן בפעם הבאה.
בלגאן משוק עכו הוא מנת הבית.
הדג טעים-טעים, רך ומתפרק, והפריקה עם הרטבים שמסביב בלתי ניתנת לעצירה.
טרטר ערבי של סינטה מוגש כשמסביבו חוגגים קרמים של חצילים, פלפלים וטחינה. לוקחים קצת טרטר במזלג, מעבירים בכל הרטבים ומתענגים.
את הקוקי סן ג'אק אוכלים לאט. כל ביס - זהב.
קובה עכואיה היא אחת המנות המעולות, למי שמוכנים לסבול את העיניים והרגליים של שרימפס קריסטל ניבטות אליהם. מדובר בקובה ממולאת פירות ים. העניין הוא שלידה מגיעים שני שרימפס מהסוג הגדול הזה שמסתכל עלייך בתוכחה. אני לא יכולה לשאת את זה. מה שאנחנו עושים זה שהמלצר מביא את המנה ישר לדביבון, הדביבון לוקח לצלחת את השרימפס, כי העיניים שלהם לא מפריעות לו, ומחזיר את המנה למרכז השולחן כשהיא נטולת בעלי חיים בשלמותם. ככה אני יכולה לאכול את הקובה בנחת כאילו אין בתוכה נתחים של אותה חיה בדיוק. מנפלאות נפש האדם.
גם הטרטר טונה אדומה מצוין, האספרגוס, הסלט קלמרי, מחבת פירות ים (למי שסבבה עם עיניים ואפילו צבתות), בקיצור - צריך לבוא כמה וכמה פעמים.
את הכל מלווים יופי של קוקטיילים. מומלצים במיוחד הם שוק עכו בכוס (עם סוּמק, ערק ואשכולית אדומה), המרווה (אננס, פסיפלורה, וודקה, נגיעת אניס ומרווה שרופה, זה עם עשן והכל), וג'ין עם עשבי תיבול שאנחנו לא זוכרים איך קוראים לו.
זה הקוקטייל עם הסוּמק כמובן:
בשלב הקינוחים יש שתי אפשרויות.
האפשרות הראשונה היא פשוט להזמין קינוח. כזה למשל:
או מלבי עם שערות חלווה:
או לילות ביירות:
או את קינוח הקרם צנוברים המתוק-מתוק:
האפשרות השנייה היא לעבור לכנאפה דה-לוקס, שכשמה כן היא: מסעדת הכנאפה של לוקס, שהיא מקום נפרד, כ-150 מטר מכאן על רחוב העצמאות. זה אומר להגיד למלצר או למלצרית שאתם עוברים לכנאפה, לשלם כאן את החשבון של הארוחה וללכת קצת באוויר הפתוח אל המסעדה-הבת. על מה שתמצאו שם תוכלו לקרוא כאן. הכנאפה פתוחה רק עד חצות.
טיפּ: בואו באמצע השבוע, כשהמטבח רגוע ובמיטבו.
מדד המצפּוּן: לדעתנו לא מתאימה לטבעונים, מתאימה לצמחונים.
איפה: הנמל 13, העיר התחתית