עדכון: נסגרה. מקווים מאוד שתיפתח גרסה שלה במקום אחר.
אמל"ק: מסעדה קטנה בעיר התחתית עם אוכל מקומי מדהים. מושלם לארוחת צוהריים קלה אך מענגת.
שולה פתוחה רק ארבע שעות ביום, מ-12 עד 4 אחה"צ.
זה קצת כמו התפריט שלה: מצומצם ומדויק
וקצת כמו שהיא נראית: פשוט אבל מוקפד.
היא יודעת בדיוק מה היא שווה, ולא צריכה את כל הדרמה כדי שנרגיש את זה.
והיא שווה מאוד. למעשה, היא אחת האהובות עלינו בעיר.
לשולה - שמוגדרת מטבח טברייני - אנחנו באים בשביל ארוחת צוהריים מיוחדת אבל לא מוגזמת.
התפריט שלה הוא בדיוק בשביל זה: קל אבל משביע, מיוחד במינו אבל לא מתנשא, חדשני אבל אף פעם לא עובר את גבול הפלצני. להפך: למרות הטוויסטים כמעט בכל מנה, שולה שומרת תמיד על החיבור לאוכל של בית, מוכּר, אהוב, משמח.
ויש עוד סיבה שאנחנו אוהבים לבוא לכאן: אבא של הדביבון, הארי, היה ברמן באוניות נוסעים של צים. לפעמים האונייה שלו עגנה בחיפה ללילה אחד, ואפילו שהבית שלו (שהיום הוא ביתנו) נמצא במרחק של כמה מאות מטרים משם, הצוות אפילו לא ירד לחוף. בימים כאלה הייתה אימו של הדביבון, ז'ני, מגיעה לרציף כשידיה אוחזות בשני בניה ומכניסה אותם לנמל ולאונייה כדי לפגוש את אבא. שער פלמר, שבו נמצאת היום שולה, היה אז השער היחיד לנמל, והרגעים המשפחתיים האלה הם חלק בלתי נפרד ממנו.
מהחצר של שולה אפשר לראות את מחסני הנמל ממש מעבר לגדר:
חזרה להווה: במנות הראשונות יש לנו כמה די קבועות, אבל הן יכולות להגיע בכמה גרסאות. למשל, כמעט תמיד נזמין חצילים, אבל כבר יצא לנו לאכול כאן חצילים בלפחות שלוש צורות שונות.
הפעם היה מדרוטה - חצילים שרופים עם גבינת קדוש. תזמינו גם מקלוני שומשום ותשדכו ביניהם, זה זיווג משמיים.
אנחנו תמיד תמיד מזמינים קלסונס - כיסוני גבינה דקיקים ממולאים גבינת קדוש. הם מתחסלים בשניות.
בשלב מסוים התווספה לתפריט הפלאפלית (השם שלה מזכיר לי משום מה את הטיולית של צה"ל) והפכה מהר מאוד לפייבוריטית. מדובר בקצה של פיתה ממולא בתערובת פלאפל ומטוגן. טובלים בטחינה הלבנה, מערימים הר קטן של חריף וטורפים.
אנחנו אוהבים גם את סלט העגבניות ואת סלט המלפפונים, שהפעם היה עם פקוס, סומק ונענע. הם קלילים ומרעננים בין כל הפחמימות.
לפעמים יש סלט שומר שחתוך דק דק, הכי פְרֶשי (כאן הוא קצת מטושטש, כי הפוקוס על הפרח היפה):
או ארטישוק שלם לנשנש עלה-עלה:
הכרובית לימונית וקלילה:
את הכל אנחנו מלווים בבירה טייבה, קוקטייל ג'ין קיצי ו/או שוט של ערק לימונים.
אם נשמע לכם שאנחנו חיים טוב, זה בגלל שאנחנו חיים טוב. חמסה חמסה, אומרים תודה כל רגע ולא לוקחים שום דבר כמובן מאליו.
בעיקרון, אחרי כל זה כבר לא צריך מנה עיקרית, אבל אנחנו כמובן ממשיכים.
העיקרית האהובה עלינו היא קבבורי, קציצות דג אווריריות וקפיציות, על טחינה ועל גרגירי חומוס נימוחים. אין לתאר. זו בדיוק הפשטות הזאת שאין בה שום דבר פשוט.
או תבשיל בשר וחובזה - בעונה - על חומוס שמכינים כאן. מ-ו-ש-ל-ם.
לטבעונים - קציצות סלק נימוחות על יוגורט ליד מג'דרה. ממש לא רק לטבעונים בעצם.
ויש עיקרית אחת שהדביבון אוהב במיוחד, אולי זה מזכיר את המקרוני-קו-ברנזה של אימא שלו - פסטה עם גבינת קדוש:
כן, שמרנו מקום לקינוח!
ה-מלבי. אני כל כך אוהבת מלבי.
גם הוא, כמו כל דבר בשולה, מענג ממש ומגיע כל פעם קצת אחרת. הפעם הוא הגיע עם סירופ משמשים שמכינים במקום ועם שקדים. היש יפה מזה?
קינוח מופלא אחר הוא עוגת הסולת הדקיקה, שהיא גם פריכה וגם רכה ונוטפת נוזל מתוק מדבש.
ליד המתוק שותים קפה שחור, שמגיע עם קוביות חלווה.
ולסיום, מילה על הצוות: הם פשוט מהממים. רואים שהם ממש אוהבים את המקום, שומרים עליו בקפדנות ואוהבים אוכל. הם גם נותנים שירות מעולה, ולא רק כנותני שירות, אלא כאנשים עם לב שמח. ארוחה ב-שולה משאירה אותנו תמיד באנרגיה טובה, והרבה מזה בזכות הצוות.
מדד המצפּוּן: לדעתנו מתאימה גם לטבעונים (בטבעוּן קל) ולצמחונים.
איפה: שער פלמר 2, העיר התחתית