אמל"ק: מעדנייה ומסעדת בשרים מעולה במושבה הגרמנית. הכי מתאימה לבראנץ' לאוהבי בשר. בטופ שלנו.
מרתה של שף אליאס מטר - שנפתחה ממש בין הסגרים של הקורונה - הפכה מהר מאוד לאחד המקומות האהובים עלינו בעיר.
יש לה הרבה פָּנים.
מוקדם בבוקר מרתה היא בעיקר מעדנייה שמתעוררת לאט. מכל העושר שהיא מציעה, אנחנו הכי אוהבים לגשת ישר למקררים שבקצה ולקחת לבּנֶה. יש לבּנֶה עם פסטו, לבּנֶה עם פפריקה ולבּנֶה נקייה, וגם אחת עם אגוזים שאנחנו פשוט מתים עליה.
כל הגרסאות טעימות ובמרקם טוב כזה, נדיב באחוזי שומן, עם אופי ובטעם עז. שני כדורים בחצי בייגלה רומני ולא צריך יותר כלום.
ליד הלבּנֶה מסודרות על המדפים צנצנות גדושות רטבים, חמוצים, זיתים, לימונים כבושים וכל טוב בעבודת יד.
בשעות הצוהריים המוקדמות, בדיוק בזמן לבראנץ' בשרי מדהים, המקום מתחיל לקבל פני מסעדה. לאט לאט מתחילים לצאת נתחים מהמעשנה ומעדנים מהמטבח, ואנשים כבר יושבים על הבר או בשולחנות שבחוץ עם פלטות לשיתוף או עם כריך וסלט שהם הרבה יותר מכריך וסלט (מייד נדבר על זה).
אם אנחנו מגיעים עם אורחים, כלומר כשאנחנו יותר משניים, אנחנו מזמינים בשר וסלטים.
נכון שבשר הוא העיקר כאן, אבל הסלטים לא נופלים ממנו: הם טריים בטירוף, מתובלים בעדינות שמשאירה אותם שמחים, ועשירים בשמן זית שמכינה משפחתו אל אליאס. אין עוד שמן זית טוב כזה בעולם, אבל הוא לא למכירה, שאלנו.
הינה כמה מהסלטים המלווים את הבשר בכבוד רב.
סלט קפרזה:
סלט קינואה, שהוא הכי לא סתם סלט קינואה. אם כבר יצא לכם לקרוא כאן כמה פוסטים, אתם יודעים שנדיר מאוד שנתלהב מסלט. אבל בסלט הזה יש גם ארטישוק כבוש, גזר, תאנים וגבינה, והוא פשוט מנה מצוינת. מומלץ מאוד.
סלט שנקליש, עם עגבנייה וגבינת שנקליש תורכית חרפרפה מפפריקה (הפיסות שבתמונה הן גבינה, לא לחם).
וסלט עלים עם כדורי לבּנֶה מתובלים ומטוגנים:
הבשר מגיע היישר מהמעשנה שבמטבח הפתוח, שעומדת בשקט בצד ומפיקה מרגליות.
הוא מגיע בנתחים של מאות גרמים עד קילו או יותר, כמה שתבקשו.
ובואו נדבר רגע על הכריכים.
מדובר בכריכי שף.
אנחנו יודעים שזה נשמע לא רציני, בסך הכל כריכים.
ובכן, זה לא בסך הכל כריכים.
זה לא ייאמן כמה כריך יכול להיות טעים.
למעשה, בכל פעם שאנחנו אוכלים את גולדן (אחד משלושת כריכי הבית, שיש בו ספריבס לבן מעושן, צ'ימיצ'ורי, ירקות טריים ורטבים), אפשר לשמוע אותנו מבחוץ זועקים בין ביס לביס: איך כריך יכול להיות כל כך טעים?!
זה הגולדן, והוא לגמרי שווה את משקלו בזהב:
העישון מתחיל מחדש בכל יום, ולכן בשעות הראשונות של היום לפעמים עוד אין בשר לכריכים. אבל החל מ-10 בבוקר בערך כבר מוכן החלק שנקרא כאן "מכסה אנטרקוט", ואנחנו מבקשים שיכינו לנו ממנו איזה כריך שבא להם (כן, ב-10 בבוקר).
ואם יש משהו שאתם יכולים לבקש לעצמכם זה שאנשי המטבח של מרתה יכינו לכם איזה כריך שבא להם, כי בא להם דברים נורא טעימים.
אם הקדמנו במיוחד ועדיין שום בשר לא מוכן, נזמין בשמחה את הכריכים עם השמות המעולים מישו ומירו. במישו יש נקניק לבן וצ'דר, במירו יש מוצרלה מעושנת וגאודה, ובשניהם יש את רטבי הקסם שגורמים להזדעק בין ביס לביס.
ואם כבר הושלם העישון של החלקים המתאימים לגולדן - בקשו כמובן גולדן.
אגב, גולדן אחד מספיק לשנינו, כי הוא גדול וגדוש, אבל כדאי להזמין גם איזה מירו להשלמה בעת הצורך (אם אתם אוכלים גבינה אחרי בשר כמובן. סתם סתם, הכל פה בשר לבן בכלל).
בימי שישי יש לפעמים במרתה אירועי 'שישי בלגן' עם תפריט חד-פעמי סביב תמה מסוימת. התמזל מזלנו להגיע ביום שישי שהיה יום הפסטה הבינלאומי. אכלנו ריזוטו בשר וניוקי תמנון והיה פשוט מעולה. התפריטים המיוחדים האלה מזכירים ששף אליאס הוא ממש לא רק של שף של בשר.
בכלל, ביום שישי יש כאן אווירה מעולה, עם מוזיקה והמון אנשים שנכנסים ויוצאים, מתחבקים עם אליאס, חוטפים משהו מהמעדנייה או יושבים לאכול על הבר וממשיכים לדרכם. חוויה מומלצת מאוד.
ולפני שנעבור לתמונות מהמעדנייה, במרתה גילינו יין רוזה איטלקי בפחית שמיהרנו לאמץ ולקנות הביתה. הוא מגיע ברביעיות של פחיות, וחוץ מזה שהוא ממש טעים (מבעבע קלות ובמקום טוב באמצע בין מתוק ליבש), הפּחית מאפשרת לפתוח בדיוק את הכמות המתאימה לדרינק של ערב ולא בקבוק שלם. שומרים במקרר ופותחים בלי לחשוב יותר מדי, שזה קונספט מאוד מגניב ליין. זה הברנד שאימצנו (תמונת יח"צ מגוגל):
ולסיום, רשמים ויזואליים מהמעדנייה:
מדד המצפּוּן: לא מתאים לטבעונים, חלק מהמעדנייה לדעתנו מתאים לצמחונים, המסעדה לא.
איפה: המגינים 90, ממש ליד המושבה הגרמנית
יש חניה, צריך להתקשר למספר שעל השער והם יפתחו לכם.