אמל"ק: איטלקית מצוינת ומעניינת שהיא סיבה טובה מספיק לעלות לכרמל ;)
"יש לכם בעיה לשבת בקומה השנייה?" שאלה אותי המארחת כשהתקשרתי להזמין מקום.
"בקטע של פחד גבהים?" שאלתי.
"לא, בקטע של... נגישות", היא ענתה בזהירות ושתינו התפקענו מצחוק (ומהכרת תודה).
אם המארחת צוחקת איתכם בטלפון, וגם המלצרים בווייב טוב - כנראה גם האוכל יהיה טוב. למה? מין קשר-סיבתי-אוניברסלי-לא-מוכח-מדעית, שלפיו מקומות שמיטיבים עם העובדים - מיטיבים גם עם הלקוחות. מסעדנים, דעו לכם: צוות מבסוט הוא מגנט ללקוחות והנכס הכי גדול שלכם.
אז כן, גם ב-ממבו מילאנו מתקיים הקשר הסיבתי שהמצאנו: יש בה צוות חמוד לאללה, וגם אוכל מעולה. הבעיה היא שהמסעדה נמצאת על הכרמל, בשדרות מוריה. אנחנו לא עולים הרבה לכרמל (האוכל למטה הרבה יותר מעניין, בואו), אבל התחשק לנו איטלקי, ואת רפאלו ו-ויויניו קצת מיצינו. אז לקחנו איתנו חברה דביבונית, נכנסנו לאוטו והעפלנו לממבו מילאנו בעקבות המלצות רבות ששמענו.
ממבו מילאנו היא אחות של סינטה בר, ששון בר ומר-באן-בורגר המצוינת.
מבּיִת טוב, כמו שאומרים.
תלינו בה הרבה תקוות, והיא ענתה על כולן-פלוס-פלוס.
יש בה ארבעה מרחבי ישיבה, וכולם מאוד נעימים.
הראשון, שבו ישבנו אנחנו, הוא המרפסת שבחזית המסעדה. היא אומנם נמצאת על הכביש, אבל מופרדת ממנו בצמחייה, ויש בה משב של אוויר כרמלי שלא יכולנו לסרב לו.
מרחב הישיבה השני הוא הבר הגדול והדומיננטי:
המרחב השלישי הוא השולחנות שבפנים:
והרביעי הוא הקומה העליונה (שלא מתאימה אם יש לכם פחד גבהים או צורך בנגישות).
הבעיה בתפריט של ממבו מילאנו היא שממש קשה להחליט מה לקחת. לשמחתנו היה לנו מלצר חמוד שענה בכנות לשאלות שלנו, כיוון אותנו והמליץ בשמחה. ולמרות שהיינו רק שלושה, הגיעו לשולחננו חמש מנות ראשונות, כי דביבונים.
כולן, ללא יוצאת מן הכלל, היו מצוינות. מה זה אומר מצוינות?
קודם כל - כאלה שלא טעמנו בדיוק כמותן בשום מקום אחר. רעננות.
חוץ מזה, הטעמים הגניבו אותנו. בכל מנה ניסינו לפרק ולהבין מה יש בה שיוצר את הטעם המורכב והטוב הזה.
הן היו גם יפות מאוד, עיניכם הרואות, וגם שונות זו מזו בדיוק במידה, כך שלמרות המגוון הן עדיין יצרו ארוחה אחת שלמה ולא לקחו לאלף כיוונים שונים.
ראשון הגיע הריזוטו תירס, שזה בין ריזוטו לפולנטה. הוא מגיע עם קרם פרש, שמופיע בעוד כמה מנות ומשדרג ממש. מנה מעולה לאוהבי פולנטה.
אחריו הגיע סלט חסות ואנדיב, עם ויניגרט, נקטרינה, פקאן, גבינת תום ופאף קינואה (שזה קינואה תפוחה). הוא היה חי, שמח וקופצני וחזרנו אליו כל פעם כדי לרענן בין מנה למנה.
בגזרת הדגים הנאים התלבטנו רבות בין קרודו לסביצ'ה, ובהמלצת המלצר בחרנו קרודו. זו הייתה בחירה מצוינת (אם כי יש סבירות גבוהה שהסביצ'ה טובה לא פחות, נבדוק בפעם הבאה).
הקרודו מוגש בשמן קפיר ליים, שיש לו טעם מיוחד מאוד (וצבע מיוחד לא פחות), ועם בלסמי, צנונית, שאלוט, פרוסות פלפל פדרון וזרעי עגבניות. השמן והבלסמי הופכים כל ביס להפתעה בקטע טוב.
הסלקים היו וואו. גם הם מוגשים עם קרם פרש, בצד תאנים ופקאן ובוויניגרט תפוזים שסוגר את הפינה ל-וואו גדול. והצבעים! איזה יופי.
אנחנו עדיין בראשונות, כן?
הניוקי היה רך ונימוח, במרקם קליל ומושלם. ממש לא כבד וסמיך כמו שניוקי עלול להיות. הסיבה היא שהוא עשוי מבצק רבוך, כלומר בלי תפוחי אדמה, בגרסה הצרפתית, ולא האיטלקית, של המנה הזאת. הצרפתים ניצחו כאן בנוקאאוט, לדעתי. בכל מקרה, הניוקי מוגש ברוטב פרפום עגבניות, זעתר טרי ובזיליקום. גם כאן הצבעים שיחקו תפקיד ראשי בהצגה.
עכשיו כבר היינו מלאים למדי, אבל לפנינו עוד שתי עיקריות ושתי אחרונות, ולא דביבונים כמונו יישברו.
סהרוני גבינה וכרישה הם סוג של רביולי, אבל יותר נדיבים בכל היבט. כיף.
עם הסהרונים הגיעה פאקרי סילנטנה, מנה שמסומנים לידה שני פלפלים חריפים וגם המלצר מזהיר: זה חריף מאוד. מדובר בפסטה - עבודת יד כמובן, כמו כל הפסטות פה - ברוטב אריסה צ'ילי, סרדינים קצוצים, זיתים, צלפים, עגבניות לחות, פטרוזיליה וקראסט פירורים. כמה שזה יפה. וחריף. מוות. תענוג לאמיצים.
ואם הסתבכנו בתפריט הראשי כשלא הצלחנו מה לבחור, אז בתפריט הקינוחים המצב אפילו החמיר. היו בסך הכל חמישה קינוחים, אבל כל אחד מאיתנו רצה בדיוק את מה שאחרים לא. אני רציתי פנקוטה קוקוס, הדביבון רצה טירמיסו, והחברה הדביבונית רצתה טארט לימון מפורק.
בסוף קראנו שוב למלצר החמוד, והוא המליץ להזמין בכלל טארט דבש (כתוב שזה חלת דבש, אבל זה לא, זה יותר דומה לקראק-פאי). אז הזמנו את הטארט דבש ואת הטארט לימון מפורק.
היינו תמימי דעים שהטארט דבש הוא יצירת מופת. גם הלימון היה טוב מאוד, אבל הדבש - עם השמנת החמוצה המוקצפת ליד, שמשככת את המתיקות - בשביל זה שווה לעלות לכרמל.
מדד המצפּוּן: לדעתנו מתאימה גם לטבעונים ולצמחונים. מסומנות בתפריט מנות טבעוניות או ניתנות לטבעון.
איפה: שדרות מוריה 127, על הכרמל
ממבו מילנו באינסטגרם (חשבון פרטי)