עדכון: בפעם האחרונה שביקרנו בחוות קורנמל, השירות היה כה לא מזמין (אני עדינה כאן, בגדול נתנו לנו הרגשה שאנחנו מפריעים), האוכל היה רחוק מאוד ממה שהוא היה פעם, והכל היה יקר בטירוף. לא ברור ממה נובע השינוי. בדרך הארוכה דרומה, כל עצירה יכולה להיות הפוגה נחמדה, אבל כדאי להנמיך ציפיות. עד ים המלח להנמיך.
אמל"ק: בית קפה-מסעדה חלבית מבוססת גבינות מקומיות בנגב הצפוני.
אלה השלטים שילוו אתכם כשהאוטו יטפס מכביש 40 לחוות קורנמל, קצת אחרי צומת טללים.
חונים ברחבת העפר שלמעלה ועוצרים להשתאות מהמראה העתידני הזה של תחנת הכוח הסולארית אשלים.
ובצד השני: מסעדה, חנות, מחלבה ודיר.
במסעדה מוגשות הגבינות שנמכרות גם בחנות, שגובנו מהחלב שהופק במחלבה, שנחלב מהעיזים שגרות בדיר, שאפשר לראות מהמסעדה.
בקיצור, הכל מחלב עיזים טרי.
זו החנות במבט מהחניה שמעליה:
וזה הדיר (הגג הלבן) שרואים מכל מקום במסעדה. תגידו שלום לעיזים.
האמת היא ששנים שמענו על חוות קורנמל ורצינו להגיע אליה, ודווקא איפשהו בין הסגרים של הקורונה הצלחנו. כשהגענו החווה הייתה שוממה כמו כל הארץ באותה התקופה, ועמדנו לבד בחנות, מול המקרר השופע כל טוב חלבי. הבעלים סיפרו לנו שבימים כתיקונם המסעדה והחווה שוקקות מבקרים וסועדים שמגיעים לטעום ולקנות הביתה חריצי גבינה. הבטחנו לעצמנו שנגיע לכאן שוב.
במקרר, בין שלל הגבינות, גילינו למרבה האושר גם יוגורט מתוק דומה ללאסי ומעדן אורז מתוק בחלב, אחד הקינוחים האהובים עליי ביותר (בבולגרי ובבארוד הוא נקרא סוטלץ').
וכמו שקורה לנו לא פעם, לא הצלחנו לבחור, אז לקחנו מלא דברים.
משם המשכנו לרודטריפ בדרום, ובכל בוקר פרסנו לנו פרוסות של גבינות טעימות, הנחנו על לחם טרי והרגשנו בני מזל.
כמעט שנה ושלושה חיסונים אחר כך קיימנו את ההבטחה ובאנו שוב.
איזו שמחה זאת הייתה לראות שהמסעדה חזרה לחיים. הגענו מוקדם בבוקר וזרמו אליה תושבי האזור בצד אורחים לרגע, חלקם קנו בחנות והלכו, אחרים ישבו לארוחת בוקר, כמונו. כיף כל כך לראות את זה.
עכשיו יכולנו לשבת כמו שצריך על הדֶק המשקיף למדבר ולערוגות הירק, לשתות קפה ולימונדה בנחת ולנסות לספור כמה סוגי ציפורים מדבריות אנחנו רואים (מלא).
את הקפה והאוכל מזמינים בתוך החנות, וכשהוא מוכן אוספים אותו בדלפק.
ילדים ללא השגחה יקבלו שוט אספרסו וגור חתולים :)
בתפריט: פלטת גבינות (אפשר שלמה או חצי), לחם שאור שאופים במקום, ביצה באי, פילו ממולא גבינה ופלפלים, פיצה גבינת עיזים וכנאפה.
הביצה באי הייתה נהדרת. מדובר בביצי עין אפויות בתוך פרוסות לחם וגבינה. הביצים נזלו ונספגו בלחם בדיוק כמו שצריך, ועם הגבינה המותכת זה היה פינוק אמיתי, רך, חם וטעים.
הלחם רך וקל גם אחרי שמורחים עליו שכבר נדיבה של חמאה. ביס מהלחם, לגימה מהקפה, שאיפה מאוויר המדבר.
ביומיום שלנו אנחנו אוכלים המון המון גבינות ממעדניות בחיפה, בדרך כלל מסוידאן. אבל הטעמים שלהן כאן, בתוך החווה שבה מכינים אותן, זה כאילו ממש סוג אחר של אוכל. יש גבינות ממעדנייה, שזה נפלא, ויש גבינות טריות של חווה, שזה משהו אחר לגמרי.
אפשר להגיד שהטעם של גבינות מעדנייה הוא כבר שלם ומיושב, הן כבר יודעות מי הן. הגבינות של חוות קורנמל, כשאוכלים אותן שם, הן הרבה יותר שובבות, בטעמים מתפרצים, לא יציבים, כמו קרני שמש של בוקר, או טלאים קטנים שמתרוצצים.
ולסיום, מעדן אורז בחלב במתיקות מדויקת. אמרתי לעצמי שאוכל רק שתי כפיות כדי שיישאר לי לדרך, אבל אף גרגיר לא שרד.
שימו לב: בחלק מהשנה אין גבינות למכירה, כי העיזים אינן מפיקות חלב. אם אתם מגיעים בשביל הגבינות, כדאי לוודא מראש.
מדד המצפּוּן: לדעתנו לא מתאים לטבעונים, מתאים לצמחונים.
איפה: חוות קורנמל, ממזרח לכביש 40, מדרום לצומת טללים