עוברים כאן עשרות רבות של אנשים ביום. אולי אפילו מאות. בלי הגזמה. הפלאפל הזה נמצא בבת גלים, ממש ליד בית החולים רמב"ם, הכניסה לנמל חיפה, בסיס חיל הים ושכונת המגורים - וזה אומר שיש כאן זרם בלתי פוסק של אנשים.
ועדיין, גילי המהממת שמחה לראות אותנו כאילו אנחנו היחידים בעולם, והיא אשכרה זוכרת איך אנחנו אוהבים את הפלאפל שלנו. "את עם חריף בלי חמוצים, ובעלך עם הכל בלי חריף. איפה הוא, למה הוא לא בא?" ובסוף היא מציירת סמיילי על שקית הנייר שלו ומוסרת ד"ש.
אבל חוץ מגילי ויוסי, שהם לגמרי סיבה מספיק טובה לבוא לכאן (והם גם הדור השני במקום, אבא שלהם פתח אותו לפני עשרות שנים) - הפלאפל הוא פשוט בול. הוא בדיוק, אבל בדיוק, מה שמדמיינים כשחושבים על פלאפל.
לא ירוק מדי ולא לבן מדי, לא יבש מדי ולא לח מדי, רך בפנים וקריספי בחוץ, חם וטעים טעים טעים. הסלטים שעוטפים אותו טריים ועסיסיים, הטחינה והעמבה מצוינות, הפיתה אף פעם לא נקרעת - מה אפשר עוד לבקש.
לפעמים אנחנו נשארים לשבת ולאכול במקום, אבל ברוב המקרים אנחנו לוקחים את הפלאפל ונוסעים דקה אחת מערבה, לדשא שליד המכון לחקר ימים ואגמים. אנחנו בוחרים שולחן קק"ל, מציבים את הטחינה והעמבה זו בצד זו ויושבים לאכול בנחת בין הר לים, בין רכבות לאוניות.
איפה: העלייה השנייה 20, בת גלים