אמל"ק: חומוס שהוא מוסד בעיר התחתית, מוגש עם תוספות מיוחדות למקום שהפכו לסמל מסחרי.
כשהגעתי לחיפה לא הבנתי למה חלק קוראים למסעדה הזאת אבו שאקר וחלק קוראים לה אום שאקר, ועד היום אני לא בטוחה מה יותר רוֹוח.
בכל מקרה, על השלט כתוב: 'אבו שאקר - מאז 1936' אז אני זורמת איתו, אף שאבו שאקר עצמו כבר איננו ואלמנתו היא זו שמנהלת את המקום עם שני בניה.
מדובר באחת החומוסיות האהובות והוותיקות בעיר. החומוס שלה שונה מאוד מהחומוס של סטפן או של ברדיצ'ב, הוא פחות חלק, וטעם החומוס מורגש יותר. הוא מאוד מיוחד, וכמו למקום כולו, גם לחומוס של אבו שאקר שמורה פינה חמה בליבם של חיפאים רבים.
כמובן, יש גם משאוושה, פול, גרגירים ופטריות.
אחד מסימני ההיכר של אבו שאקר הוא השולבטה, מנה שמוגשת תמיד עם החומוס, גם בלי שתבקשו, וכלולה במחיר שלו. שולבטה היא תבשיל בורגול ברוטב עגבניות, והיא הולכת עם חומוס במידה לא רגילה. השילוב הזה גאוני.
לזה תוסיפו את הפלאפל הלוהט, ומדובר באחת מארוחות החומוס הטובות והמיוחדות בארץ.
מדד המצפּוּן: מתאים לטבעונים ולצמחונים.
איפה: המגינים 29, העיר התחתית