אמל"ק: מסעדת שף צמחונית ומפתיעה באווירה כיפית בירושלים.
כמה ימים אחרי שחברתנו הדביבונית הבכירה הזמינה לנו מקומות בצמח של אסף גרניט, היא הבינה שהמסעדה צמחונית וכמעט ביטלה. בסוף לא היה מקום פנוי בשום מסעדה אחרת אז הלכנו בכל זאת לצמח.
איזה מזל!!!
צמח היא פשוט מסעדה כיפית. המקום כיף, האווירה כיפית, האוכל כיפי, הקוקטיילים כיפיים, הצוות סופר-כיפי. זה היה ערב טעים, קליל, צבעוני ומהנה במידה לא רגילה.
כשהגענו (חשוב מאוד לא לאחר, יתפסו לכם את המקום בשנייה) קיבלנו מקום במפלס הגלריה, בדיוק מעל החלל המרכזי, כך שיכולנו גם ליהנות מפרטיות יחסית וגם לתצפת כל הזמן על כל המתרחש למטה.
זה החלל המרכזי שרואים כשנכנסים למסעדה. למעלה מימין אפשר לראות את הגלריה:
זה החלל האינטימי שישבנו בו בגלריה:
וזה מבט מלמעלה על החלל המרכזי והכניסה:
המקום מעוצב בנונשלט שמערבב כפרי ואורבני, עתיק ועכשווי. זה מסתדר מצוין עם האוכל, שאומנם מבוסס על חומרי גלם פשוטים - ירקות - אבל הוא הכי לא פשוט.
בולט במיוחד - גם במקום עצמו וגם באוכל - עושר הצבעים.
בקומה התחתונה המטבח פתוח לגמרי, ומתברר שיש כאן לקוחות קבועים שמוכנים לשבת רק על הבר, עם הפנים אל מוקד ההתרחשות. "זאת חוויה אחרת לגמרי", שמענו מישהי מסבירה.
כשקיבלנו תפריט החלטנו מהר מאוד לחסוך לעצמנו התלבטויות וללכת על ארוחת הטעימות, שבה מוציאים לנו את רוב מנות הדגל פלוס פינוקים. ביקשנו שיוסיפו את הפלפל פדרון, והוא נוסף בשמחה, נדמה לי שאפילו ללא תוספת תשלום. המלצרים והמלצריות, אגב, היו נהדרים: מצחיקים, זורמים ומביני עניין. הם לגמרי חלק מהחוויה הטובה שנשארה אצלנו בלב ובראש (ובבטן).
זה הפלפל פדרון. הוא לא חריף בכלל. הדביבונית הבכירה לא מבינה למה אנחנו מתלהבים ממנו, אבל בשבילנו כל ביס הוא טיול קטן לכפרים הלבנים באנדלוסיה.
יחד איתו יצאו שלוש מנות:
1. טרטר חציל עם איירן מלפפונים (משקה יוגורט) שמעורבבים בו פיסטוקים קראנצ'ים.
2. סקורדליה שהשקדים בה גרוסים גס, והיא עשירה בשום שטעמו לא חריף מדי אבל מאוד מאוד מורגש. היא בלתי ניתנת לעצירה עם הלחם החם והרך שנקרא פרנבון, צירוף של פרנה ונבון (שם השף ההוגה שלו).
עם הפרנבון מגיעה טחינה (אל ארז, מדגיש התפריט) עם שמן ריחן וצנוברים:
3. אחת המנות הטובות ביותר בארוחה כולה: ברולה חצילים, עם חמאה שרופה וסוכר חום. מדובר בחצילים במרקם מאוד חלק, ממש קרמי, שמעליהם, כמו ברולה, שכבה שבירה של סוכר מקורמל. בכל מזלג שלוקחים נשברות אל תוך החצילים פיסות של סוכר מקורמל, וזה הולך מדהים יחד!
הקוקטיילים אגב מגיעים בצבעים. הזמנו שחור (מבוסס ערק דווקא), כתום וסגול:
אחרי שפונו המנות הראשונות, הונחה לפני כל אחד מאיתנו צנצנת זכוכית מהסוג שמחמיצים בו ירקות, ובתוכה - פולנטה. מעל הפולנטה ערמה נדיבה של פרוסות פרמז'ן, פטריות חמות, אספרגוס ושמן כמהין. אילו ידענו כמה אוכל עוד מחכה לנו אחרי הפולנטה, אולי לא היינו ממהרים לאכול את כולה...
נאספה הפולנטה, הגיעו אנילוטי, ואיזה כיף שלא יודעים מה עומדת להיות המנה הבאה; היא פשוט מגיעה ומביאה איתה הרפתקה חדשה.
אנילוטי הוא פסטה ממולאת, אבל עדינה וחלקה יותר מרביולי. האנילוטי של צמח ממולאים לאבּנה, שהפתיעה אותנו והקלילה את הרוטב האדמתי של הארטישוק הירושלמי. לידם הגיע גם פלח ארטישוק ירושלמי צלוי ונימוח. אילו צבעים יפים, ממש אפשר לראות כמה שזה טעים :)
הקובה חמוסטה של צמח הפך לשם דבר, ובצדק. במקום בשר יש בתוכו פטריות ושומר שבושל באיזו דרך שנקראת סיסקה, וזה פשוט מצוין! מעטפת הקובה רכה במידה, המרק חמצמץ, מנחם ועשיר, ועלי המנגולד טעימים ובריאים.
רגע לפני הקינוחים הגיע מאפה קממבר, שהוא ספק-מנה ספק-קינוח, וללא ספק מושלם. המאפה הזה הוא אחת הסיבות שאני מאוד מאוד מחכה לחזור לצמח (שאר הסיבות הן כל המנות האחרות שלא ניסינו).
בקצרה ובאופן לא ממצה, מדובר בבצק דק שעליו קממבר מותכת, ריבת שומר וג'ין (אללי!), פלפל שחור ועלי מנטה. חותכים אותו למשולשים ואוכלים כמו גרסה מאוד מאוד מעודנת של פיצה מתקתקה. השילוב של כל מה שאסור - בצק, גבינה שמנמנה וסוכר - שוב הוכיח שהוא מנצח.
וזה עוד לפני הסוכר של הקינוחים.
כל שלושת הקינוחים היו מעולים. אבל ממש. שום פספוס.
מלבי קרם קוקוס:
מילקי סנדי בר, שזה שכבות של מוס שוקולד נהדר ושכבות של שטרויזל לסירוגין, ומעל הכל קצפת:
והטעים מכולם, האשקייק פיסטוק ושקדים עם אנגלז הדרים. הוא היה אלוהי, הזכיר לי קראק-פאי משובח עם הרבה יותר נוכחות, והוגש עם שמנת חמוצה שקצת הפיגה את גודש הסוכרים:
אם עד היום הייתה לנו בירושלים מסעדה אחת שאהבנו לחזור אליה, בארוד - עכשיו הצטרפה אליה צמח. איזה כיף היה לנו שם.
מדד המצפּוּן: מתאימה מאוד לטבעונים ולצמחונים.
איפה: הדקל 1, ירושלים