אמל"ק: קפה-מסעדה עם אוכל ישראלי שורשי בגרסה מעודכנת ומעולה. יש גם ספרייה של ספרי אוכל ומעדנייה של תוצרת ישראלית.
יש לי חיבה מיוחדת לקובנה, אז כשראיתי אותה בתפריט - לא הייתה בכלל שום שאלה.
אומייגאד, כמה בצק יכול להיות טעים. תימנים כל כך יודעים מה הם עושים.
עם רסק עגבניות, חריף וביצה. השלמוּת.
למה יש קובנה בבית קפה מפונפן בתל אביב?
כי אסיף הוא לא סתם בית קפה, הוא מרכז לתרבות אוכל ישראלית.
חוץ מקפה-מסעדה שאת המטבח שלו מנהל השף ארז פנחס, יש כאן גם חלל תערוכות קטן וספרייה עם 1,500 ספרי אוכל שנאצרו בקפידה.
מהגלריה העליונה, שבה שוכנת הספרייה, אפשר להציץ למטה אל הבר ואל המעדנייה, שכל כולה תוצרת ישראלית.
ובין התרבות לשופינג, יש חלל נעים, מואר ורחב ידיים, שבו בסופו של דבר - אוכלים קובנה.
טוב, לא רק קובנה.
כיאה למרכז תרבות של קולינריה ישראלית, התפריט כאן מבוסס על מנות שורשיות של כל העדות, אבל בגרסאות קלות יותר.
אז בבוקר יש כאן את הקובנה בסמנה מעושנת, וגם: בוקר קיבוץ - שהיא בוקר ישראלית קלאסית, בוקר ים - עם דג מלוח ואיקרה, סביח, סלט של נחמה ריבלין (בחיי) ועוד.
חוץ מקובנה לקחנו גם שקשוקה ירוקה עם תרד וזוקיני. הכל הכל תוצרת מקומית ישראלית, גם הגבינות כמובן. על השקשוקה יש שפע של גבינת המאירי מצפת.
ישבנו שם הרבה זמן לחפור עם חברים טובים, עד שנהיינו רעבים שוב. לשמחתנו, בדיוק התחלף התפריט ויכולנו להזמין גם מתפריט הצוהריים. יש בו מנות רציניות שנשמעות מעולה כמו קציצות בשר, דג צלוי, מפתול וחצילים עם בשר, אבל מאחר שזו הארוחה השנייה שלנו בשעתיים - הלכנו דווקא על הראשונות.
הזמנו דג נא עם פאקוס, צ'ילי ושמן זית של ריש לקיש מציפורי. היה טרי וטעים מאוד.
אחריו הגיעה גבינת תלתן שמנמנה של מחלבת ברקנית בכפר יחזקאל, צלויה, עם נקטרינות צלויות ופסטו ג'רג'יר (גרגר נחלים). כל אחד בנפרד היה מעדן, וביס של שלושתם יחד היה אחד המענגים.
לא ברור איך זה קרה, אבל שכחנו להזמין קינוח. אולי בגלל הנקטרינות המתוקות.
בכל מקרה, יש כאן עוד כל כך הרבה דברים שאנחנו רוצים לדגום, אז יש מצב שבביקור הקרוב שלנו בתל אביב נבוא שוב לאסיף. אין ברירה.
מדד המצפּוּן: לדעתנו מתאים גם לצמחונים ולטבעונים.