אמל"ק: קפה-מסעדה מושלם לבוקר, לבראנץ' או לצוהריים, לפני או אחרי סיבוב בסדנאות האומנים הסמוכות, עם חצר פורחת, חלל פנימי יפה ומזמין, ואוכל מעולה ברמה מפתיעה.
יש לנו סיבות מאוד מוזרות לבחור מקומות לאכול.
את זהרה למשל בחרנו כי הרגשנו שבעוד בערך שעה נהיה רעבים, אז חיפשנו מקום ברדיוס של חצי שעה (כי עוד חצי שעה לחנות, לקרוא תפריט חדש, להזמין, לחכות לאוכל).
זהרה הייתה הפתעה גדולה. לטובה, ברור שלטובה.
חשבנו רק לאכול בקטנה ומצאנו את עצמנו בארוחה מענגת.
לא רק שהכל היה טעים בטירוף, אלא שגם המקום היה מקסים, השירות נפלא, האווירה נהדרת.
ואם מזדמן לכם להגיע במזג אוויר אביבי כמו שיצא לנו - זכיתם בחוויה השלמה.
יש לזהרה שני מתחמים - בפנים ובחוץ.
שניהם משגעים ונעימים מאוד.
המרחב שבפנים ביתי ומזמין, אבל מוקפד, מושקע ויפה מאוד.
מזמינים בדלפק ומקבלים זמזם כזה, שמודיע כשאוכל מוכן ואפשר לבוא לקחת.
המרחב שבחוץ פורח, צבעוני ובאנרגיות טובות.
ומה בתפריט? ובכן, מלא הפתעות טובות שגרמו לנו להזמין הרבה יותר ממה שיכולנו לאכול, עם כל דבידוניותנו, ויש דביבוניוּת.
קודם כל, שנינו הצבענו מייד על המסבחה לימה ואמרנו יחד: פלוקאיטה.
פלוקאיטה של רומנים זה כמו חומוס - רק משעועית, אבל פלוקאיטה אני לא אוהבת, ואילו המסבחה הזאת הייתה נהדרת!
מדובר בעצם בשעועית לימה מבושלת, ואיתה טחינה, פלפל שיפקה, לימון כבוש (איך אני אוהבת), בצל וביצה. מוגש עם פיתה כמובן.
זה הרבה יותר קל ואוורירי מחומוס, ומהבחינה הזאת מדובר במנה טעימה ומשביעה אבל לא חייבים שנ"צ אחריה, שזה מצוין.
המנה השנייה שהזמנו הייתה בוריק, אבל זה לא באמת בוריק, זה יותר בָּניצה - מאפה תרד וגבינה שמגיע עם יוגורט וסחוג.
אבל לא משנה איך קוראים לזה - זה טעים מאוד, והוא לבדו יכול להשביע את שנינו.
לא לשכוח לטבול ביוגורט, זה לגמרי חלק מהעניין.
ההפתעה הכי גדולה הייתה הקארי הקמבודי. האמת היא שהזמנו אותו בחצי טעות, אבל זה מהטעויות האלה שבזכותן מגלים את הפנצילין. או משהו.
זה תבשיל חלב קוקוס עם דלעת, רוטב קארי פיקנטי, קרעי קוקוס, למון גראס, כוסברה, קשיו וצ'ילי אדום. זה נשמע קצת obvious, אבל איכשהו הטעם של המנה הזאת מורכב, מיוחד מאוד, ותכלס, אם היינו מקבלים אותה במסעדה ממש ממש שווה - היינו אומרים סחתין.
שוב, זה לא טעם שציפינו לו, ואולי לא כולם יאהבו, אבל אנחנו עפנו עליה.
אגב, הזמנו אותה עם קוסקוס בצד במקום אורז, וזה הוכיח את עצמנו כבחירה נכונה, לפחות בשבילנו. ברקע רואים את הסנגרייה הביתית המצוינת.
בשביל שיהיה משהו מרענן וטרי ליד כל האוכל הזה הזמנו גם סלט לבנוני, עם ירקות, פטרוזיליה, נענע, צנוברים, קרעי פיתה קראנצ'ים וגבינה מלוחה, אבל תכלס, היה כל כך הרבה אוכל, שפשוט ביקשנו שיארזו לנו אותו הביתה.
זה לא רעיון טוב כל כך, כי קרעי הפיתה לא נשארים קראנצ'ים, אבל לקחנו את הסיכון כי פשוט לא יכולנו לאכול יותר. אפילו קינוח לא הזמנו! עד כדי כך היינו שבעים.
אולי זה הזמן להגיד שקפה זהרה נמצא במתחם סדנאות האמנים של עין כרמל. מדובר במתחם שמוקף, ובכן, בסדנאות אומנים. אבל ממש סדנאות: יש כאן רתך, משפץ רהיטים, קרמיקאים, יוצרות הדפסים, צורפות ועוד רבים.
בשעות הפעילות הסדנאות פתוחות לביקורים, אבל כשהגענו בסביבות 14:00 חלק כבר היו סגורות. בכל זאת הספקנו להציץ קצת מסביב.
בכל מקרה, הארוחה בזהרה יכולה להיות לפני הסיבוב בסדנאות או אחרי שמסתובבים בהן ומפתחים רעב. כך או כך, לכו בסוף אל מאחורי המתחם, אל חוות הטווסים. יש מעט מאוד דברים בעולם הזה שראויים לתואר 'מרהיב'. זנב פתוח של טווס הוא לחלוטין אחד מהם.
מדד המצפּוּן: לדעתנו מתאים גם לצמחונים ולטבעונים.
יש עוד סניף במייסדים 27, כרכור