אמל"ק: המִגְבָּנָה הכי טובה ומעניינת שיצא לנו להכיר. חדשנית, טעימה במידה לא רגילה, פשוט אחרת. חובה לאוהבי גבינות.
בשנייה שראינו את שירי באה לקראתנו עם הסינר הגדול והצעדים המהירים, היא נכנסה לנו ללב. איזו אישה מדהימה זאת. היא הזכירה לנו את מוזגת החלב של ורמיר.
שירי חלמה שתהיה לה מִגְבָּנָה, ובאמת יש לה. מה שהיא לא חלמה ולא צפתה הוא שבדרך לשם היא תהפוך לחקלאית של ממש ותגדל עדר של מעל מאה עיזים.
הינה טלאים חמודים הולכים אחרי בנזוגה ושותפהּ של שירי, רביד, שהוא מתוק ומיוחד במינו ממש כמוה:
הגבינות של דיר עזיז (כך נקראים הדיר והמגבנה של שירי ורביד) נמכרות רק כאן, רק מהם אישית. שירי רוצה להמשיך ליהנות מעצם הגבּנוּת, מהעיזים, מהמשפחה שלה, ואין לה עניין להשתעבד לעוד עסק צומח מעבר לדיר ולמחלבה. יש בה איזון מעורר קנאה בקטע טוב. מעורר השראה בעצם.
אם תרצו, אפשר להגיע למגבּנה עצמאית, לגשת למקרר האמוּן, לקחת בעצמכם איזו גבינה שאתם רוצים (כן, גם אם שירי ורביד לא שם), ולשלם בביט לפי המחירון שעל הקיר. למעשה, זה בדיוק מה שעשינו שבועיים אחרי הביקור הראשון שלנו, פשוט כי נגמרו לנו הגבינות ורצינו עוד. עוד הרבה.
זו החצר של המגבנה, ביום חורף קפוא ויפהפה.
וזו הדלת שמעבר לה מחכות הגבינות של שירי.
"אני לא מומחית בזה", שירי חוזרת ואומרת, למרות שהגבינות שלה הן מהטובות שאכלנו. "המומחים לא ששים לשתף את הסודות שלהם", היא אומרת בישירות, "אז אני פשוט ממציאה את הדרך שלי, את השיטה שלי".
מזל!
מזל שהיא ממציאה, כי היא מפיקה דברים אחרים כל כך, מעניינים כל כך.
הגבינות של דיר עזיז הן fresh לא רק במובן של חלב טרי, אלא גם בטעם הקופצני, הסורר, שלא מתקרקע, ובעיקר בחדשנות שבהן. הן לא מסורתיות ולא דומות לאלף מגבנות אחרות שמייצרות מור אוף דה סיים. אנחנו אוכלים המון המון גבינות ביומיום, ושירי פשוט לא הפסיקה לחדש לנו בטעמים, במרקמים, בהרגשות שהרגשנו. היה מרתק.
חוט דק ויפהפה מחבר בין הדרך האישית של שירי - שחיה בין הגדרות ובין נתיבים, מתנסה ורק אז בודקת, חיה את החיים על הטעויות ועל החלומות שבהם - ובין הגבינות הלא-מסורתיות שלה. קשה להסביר את זה במילים. תבואו, תשמעו את הסיפור, תטעמו את הגבינות ותבינו.
אנחנו חד-משמעית מאוהבים במה שיוצא מהמקרר הזה, העטוף באומץ, במסירות אוהבת ובלב פתוח ושואל.
כמה פרטים על הביקור כאן: מתאמים מראש אצל שירי דרך וואטסאפ. הסיור בתשלום ומתחלק לשניים: חלק ראשון בדיר, שם מלטפים עיזים, וחלק שני במגבּנה, שם טועמים. יאם-יאם.
בחלק של הגבינות טועמים בנפרד את הלבנות ואת הצהובות. הגבינה הכי מדהימה ומעניינת בעינינו הייתה הפרומעיזה, למרות שהיא אמורה להיות הכי פשוטה. בעצם בגלל שהיא הכי פשוטה. לא משנה, כאן היא בתוך עלי תרד חיים מהגינה של שירי ורביד (ומאז גם אנחנו אוכלים אותה ככה בבית).
עפנו גם על הצ'רקסיות השובבות, על הגבינה עם עלי הדפנה, על זו עם השמיר ועל הלבּנֶה הקרמית.
אפשר להגיד עד מחר שזו גבינה בסגנון X וזו גבינה בסגנון Y, אבל הן בעיקר בסגנון שירי, וזה מרענן מאוד. לא רק בגבינות, גם בחיים.
איפה: מושב כנף, רמת הגולן
הטלפון של שירי לפניות בוואטסאפ: 054-438-3706
לדיר עזיז אין פייסבוק או אתר.