אמל"ק: מסעדת שף נהדרת בכפר מונש שליד נתניה. שווה בהחלט נסיעה במיוחד.
מה הסיכוי שהיינו מגיעים אי פעם לכפר מונש?
לא גדול כנראה.
אבל אי אפשר היה שלא לשמוע על נומי, המסעדה שפתחו בכפר שניים מתלמידיו של מאיר אדוני - יוני דנון וגדי בור. בכל מקום דיברו עליה, כתבו עליה וסיפרו חוויות שגרמו לדביבונית הבכירה (שותפתנו להגזמות קולינריות) למהר ולהזמין מקום לכולנו.
וככה מצאנו את עצמנו נוסעים במיוחד לכפר מונש שבעמק חפר.
ההפתעה התחילה כבר כשראינו את נומי מהחניה. היא רחבת ידיים, יפה ומוארת ובכלל לא נראית כמו מסעדה חדשה שעוד מגששת את דרכה.
בנומי אפשר לשבת בחוץ במרפסת, או ברחבה שליד גינת הירק הענקית (היה קשה לצלם אותה בחושך, אבל זה מאוד יפה), או בשולחנות שבפנים.
אנחנו ישבנו בפנים, במיקום אסטרטגי לתצפת על הצוות ועל המנות הזורמות החוצה.
והן אכן זרמו.
הזמנו חלק ניכר מהתפריט כבר בהתחלה, ואז עוד חלק, ואחר כך עוד חלק, כך שדגמנו כמעט את כולו. נתחיל.
יש בנומי שני סוגי לחם: לחם אש ולחמניות חלב. שניהם מעולים, והלחמניות יפהפיות, אבל את הלחם אש הזמנו שוב ושוב ולא יכולנו להפסיק לאכול אותו. הוא לגמרי מנצח.
אלה לחמניות החלב היפות והרכות:
וזה הלחם אש המופלא:
[עדכון: בקרוב תיפתח גם מאפיית נומי. הידד!]
חוץ מלחם, שכבודו במקומו מונח, הזמנו שלוש מתוך ארבע המנות הנקראות בתפריט 'קטנות':
טרטר בקר על קרקר סומק, עם איולי אורפא (לא יודעים מה זה) ומיסו בהיר. היה יפה וטעים ונעלם מהר מדי.
הסנדוויץ' קלמארי פריך (עם דאשי, שיפקה ולימון) היה מפתיע מאוד בטעמים שלו. מתחת לקלמארי האלה יש חריץ בלחם ובתוכו רטבים חמצמצים-רעננים. לוקחים ביס מהכל יחד וזה טעים בטירוף.
והשלישית הייתה קרפעלך עוף צלוי עם בצלים וסומק, יוגורט עיזים ושמן שאטה. טעים מאוד וקטן מאוד, אז הזמנו פעמיים :)
שאר המנות אומנם לא כתובות תחת הכותרת 'קטנות', אבל בכל זאת צריך להזמין לא מעט מהן כדי להרגיש שהגיע זמנה של קיבת הקינוחים.
הזמנו שלוש מנות של דגים וארבע מנות של בשר. למה לא להגזים אם אפשר.
קודם הדגים.
הסשימי היה המנה הטעימה ביותר בארוחה. הוא מגיע עם מלפפונים שרופים, שקדים, ליים ושמן לואיזה. הזמנו ממנו שתי מנות, כי אחרי שנגמרה הראשונה פשוט סירבנו לשחרר. הדג במרקם מהמם, והירוק שלידו קריספי ומרים את הכל. מושלם.
מנת הדג השנייה שהזמנו הייתה לוקוס לבן עטוף בלשון הפר (שזה צמח, לא לשון של פר), בציר לוקוס ועם לחם צלוי. מנה יפהפייה וטעימה מאוד, והלחם הצלוי כשהוא טבול ברוטב - אלוהי.
מנת הדג השלישית, טרטר דג ים, שלחה אותנו למסע בין כל הפירות האקזוטיים שאנחנו מכירים, בניסיון לזהות איזה פרי שוחה כאן עם הדג בים של רוויון ושמן בצבע מהמם.
זו פאפאיה כבושה אגב.
בשר. ארבע מנות. יצאנו לדרך:
הטובה מכולן, שהייתה ממש מטריפה, היא שוק טלה על שיפוד, עם עגבניות בטאבון, פלפל חריף, נענע וחמאה. הבשר היה רך וטעים והוציא מכולנו גרגורי עונג (וטרוניות כשנגמר).
השנייה הייתה נתח בשר בגריל. באופן מפתיע, לא פחות טעים מהבשר עצמו היה סלט תפוחי האדמה המסתתר לידו מתחת לירוקים. הוא היה וואו! אל תפספסו את זה, עם כל ביס של בשר קחו גם פיסת תפוח אדמה.
המנה שעליה פנטזתי לאורך כל החודש שבו חיכינו לנומי היא המוח עגל שמעליו ביצה עלומה. אף פעם לא אכלנו מוח קודם, וראינו תמונות של המנה הזאת וממש ממש חיכינו לה.
שני דברים מאוד בלטו בה בסופו של דבר: כמה שהיא יפה וכמה שהיא חריפה.
חריפה אש!
אז רק אם אתם ממש ממש (ממש) אוהבים חריף.
הרוטב אגב הוא ויניגרט ציר עוף וזרעי עגבנייה, ואחרי שהחלמון נשפך לתוכו, אוכלי החריף יטבלו בו את ה-לחם אש ויעופו על זה.
מנת הבשר הרביעית הייתה סלט טלה פריך. הדביבון אהב מאוד! השאר כבר פשוט חיכו שיהיה מותר להזמין קינוח.
את כל הבשר והדגים המופלאים האלה ליווה סלט עלים פריכים. העלים אכן טריים ופריכים, וביניהם מסתתרות הפתעות קראנצ'יות של קראמבל לחם ואגוזים. מעל, מתחת ומכל עבר מפוזרים שפע של פתיתי פרמז'ן. זה יופי של סלט! מרענן, חי ועשיר. אם כל הסלטים היו כאלה, אולי היינו רזים יותר.
ואולי בעצם לא.
אפשר כבר קינוח?
בטח, שלושה.
זו גרסת הטירמיסו של נומי, למי שמחבב את הז'אנר (שזה בעיקר הדביבון):
וזה הדבר האמיתי: קרמו יוגורט עיזים, עם פירות יער, שזיף ביין לבן וגרניום, וליד כל זה מרשמלו ליים שרוף. סיי וואט? כן כן, מרשמלו ליים שרוף, עם ערמה קטנה של גרגירי פינגר ליים ורדרדים. פיסה מהמרשמלו עם היוגורט והרוטב האדמדם ואתם מתים מאושרים. זה היה אחד הקינוחים הטעימים ever.
אין תיעוד, אבל אכלנו גם את הקינוח שנקרא תאנים וחלב. הוא נראה כמו גבעה תמימה וצהבהבה, אבל אם מכניסים את הכפית עד לקרקעית, היא עולה חזרה עם שכבות של פטיסייר, קרם חלב ושיבולת שועל עם חומץ חרז. בקטנה.
מהארוחה ה-מ-ע-ו-ל-ה הזאת יצאנו למרפסת לשאוף אוויר של כפר, ירדנו בשביל המוליך לאורך גינת הירק הגדולה עד לחניה, ובעיקר תהינו מה עשו תושבי כפר מונש שמגיע להם כל הטוב הזה.
מדד המצפּוּן: לדעתנו לא מתאים לטבעונים, מתאים לצמחונים אוכלי דגים.
איפה: כפר מונש